מייקל עזב את עבודתו כשף והקדיש שנתיים מחייו לחקור את בעיית קרשי החיתוך. הוא ניתח חומרים, ביקר במעבדות, ודיבר עם מומחים בתחומי הבריאות והנדסת חומרים. בכל פעם שראה קרש חיתוך ישן עם חריצים מלאים חיידקים, ליבו נחמץ. הוא זכר את פניהם של לקוחותיו, במיוחד של הילדים שאהבו את מנות הפסטה הפשוטות שלו, וחשב כיצד יוכל לשמור עליהם בריאים ובטוחים.
ואז, אחרי אינספור ניסיונות, הוא מצא את הפתרון: קרש חיתוך מנירוסטה – חומר עמיד, אנטיבקטריאלי, וחלק כל כך שאינו סופג כלום.
המוצר היה מושלם, והרעיון היה פשוט – להעניק לכל אחד את השקט הנפשי שהוא ראוי לו במטבח.